פרו טאץ בע"מ נ' שיבה הפקות בע"מ ואח'

פסק דין

הצדדים לתביעה והשאלות העומדות במרכזה

1. התובעת הינה חברה בע"מ הרשומה כדין בישראל ועוסקת בשיווק ומכירה של ציוד הגברה ומוזיקה לאירועים (להלן: "התובעת"). מנהל התובעת שעסק מטעמה בפרשה דנן הינו מר שמואל מזוז (להלן: "מזוז"). בשלהי שנת 2004 פנו הנתבע 2 (להלן: "בני") והנתבע 8 (להלן: "יאיר"), בשם הנתבעת 1 (להלן: "שיבה") לתובעת וביקשו לרכוש ממנה ציוד הגברה ומוסיקה למועדון בשם "פאודר" (להלן: "המועדון"). באותה עת שיבה שכרה ביחד עם הנתבעת 4 (להלן: "טיפ טופ") את נכס המקרקעין ברחוב שוונצינו 9 בתל-אביב, הנכס בו שכן המועדון. בין הצדדים נכרתה עסקה, במסגרתה סיפקה התובעת ציוד הגברה למועדון. התמורה הסתכמה בסך של כ – 320,000 ₪ ושולמה בשיקים מעותדים כדלקמן: תשעה שיקים על סך של 4,500 ₪ כל אחד שמסר בני, משוכים על שם שיבה; ו-8 שיקים של 34,000 ₪ כל אחד, משוכים על שם טיפ טופ (ראו נספחים ב' וג' לתצהיר מזוז).

2. אציין כי ככל הנראה אין מדובר בשיקים המקוריים שנמסרו, ומזוז אכן טען בעדותו שהשיקים שצורפו לתצהירו הם שיקים מוחלפים, לאחר שהשיקים המקוריים שנמסרו לתובעת לא כובדו (ראו עדותו בעמ' 11 שו' 31-32). על פי כרטיס התובעת שצורף כנספח ד' לתצהיר מזוז, יתרת החוב הנומינלית של שיבה עומדת על סך של 321,030 ₪, והתביעה המשוערכת עומדת על סך של 384,677 ₪.

3. לנוכח העובדה שיתרת התמורה לא שולמה, פתחה התובעת בהליכים כנגד שיבה ובני במסגרת תיק הוצל"פ מס' 01-79583-05-5 לביצוע חלק מהשיקים שמסרו הם במסגרת העסקה דעסקינן וחוללו. הוגשה התנגדות לביצוע שטר בטענה כי שולם סכום במזומן במקום השיקים שחוללו. בתמיכה לטענה זו צורף אישור על קבלת הכספים הנחזה להיות חתום ע"י התובעת בהליך דנן. במסגרת הדיון בהתנגדות מונה בהסכמה מומחה לכתב יד שקבע כי חתימת התובעת על גבי האישור מזויפת וכן קבע הוא בסעיף 2: "למעלה מן הצורך יצוין כי חתימת המחלוקת דומה לכאורה בעיצובה החיצוני לחתימות הנחזות להיות של שותפו של מר שמואל מזוז המופיעות בחלק מדפי הדוגמאות ונראית כמו ניסיון זיוף גס של חתימות אלו." ההתנגדות נדחתה (נספחים ו', ז1, ז2 לכתב התביעה).

4. ההליכים לביצוע השטרות הנ"ל לא צלחו כאמור, והתובעת הגישה את התביעה המשפטית שבפניי במסגרתה דורשת היא את תשלום יתרת התמורה. התביעה הוגשה כנגד שמונה נתבעים שלטענת התובעת חבים כלפיה יחד ולחוד. בנוסף לתביעה כנגד בני, יאיר, שיבה וטיפ טופ, נתבעה גם הנתבעת 3, הגב' לימור סטרול-מימון (להלן: "לימור"). לימור הינה אחותו של בני והיתה בעלת המניות בשיבה עד ליום 22.5.2005 וכן דירקטורית בה. לטענת התובעת חייבת לימור את סכום התביעה מכח דיני הרמת מסך ודיני נזיקין. לגבי טיפ טופ נטען כי זו ניהלה בזמנים הרלוונטיים לתובענה מינימרקט ברח' ביאליק בר"ג באמצעות בני. בתחילת 2005 נמכר בית העסק אותו הפעילה טיפ טופ (לגישת הנתבעים במטרה לממן בכספים שנתקבלו מהמכירה את פעילות שיבה במועדון) מאז הפסיקה טיפ טופ את פעילותה .

5. הנתבעים הנוספים הינם הנתבע 5, מר נמרוד פז, בעל המניות ומנהל טיפ טופ החל מחודש מאי 2005 (להלן: "פז"); כנגד הנתבעת 6, שונצינו 9 הפקות ושירותים בע"מ (להלן: "שונצינו"); וכנגד נתבע 7, מר עמית גורן; בעלים ודירקטור בחברת שונצינו (להלן: "גורן"). על פי נספח 1 לתצהיר גורן (נ/5), ביום 16.6.2005 נכרת הסכם בין שוונצינו לבין שיבה ולפיו רכשה שונצינו את המועדון לרבות הציוד ופעילותו וזאת תמורה הסך 200,000 ₪ וכן בין היתר התחייבה לשלם חובות של שיבה בסך 300,000 ₪ לספקי משקאות. לטענת התובעת, שונצינו וגורן חבים את סכום התביעה מאחר ושיתפו פעולה עם יתר הנתבעים בהוצאת הציוד נשוא התביעה מבלי ששולמה מלוא התמורה, ולמעשה מדובר בקנוניה ותרמית בין הנתבעים בינם לבין עצמם, בנסיון להעלים את הציוד ולחמוק מתשלומו. זה המקום לציין כי פז, טיפ טופ ויאיר כלל לא התגוננו כנגד התביעה. בני הגיש בקשה לפשיטת רגל ולכן ההליכים כנגדו עוכבו.

6. משכך – התובענה שבפניי, במסגרת עותרת התובעת לקבלת יתרת התמורה עבור הציוד, התבררה כנגד שלושה גורמים בלבד: לימור; שונצינו וגורן. במסגרת פסק הדין עליי להדרש בעיקר לשאלת היריבות – האם יש מקום להטיל אחריות אישית על לימור בסכום החוב אם מכח דיני הרמת מסך כבעלת מניות ו/או מכח דיני הנזיקין כמנהלת? האם ההסכם לרכישת המועדון שבין שיבה לשונצינו הינו פיקטיבי וגורן אחד המסייעים לבני במעשים הנטענים? האם שוניצנו ו/או גורן אכן נתנו ידם להעלמת הציוד וסיכול האפשרות של התובעת להיפרע מציוד זה? אלו, בתמצית, השאלות הדורשות הכרעה. בטרם אציג את טענות הצדדים, אסקור בקצרה את ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים או מי מהם ו/או בנוגע למועדון, הליכים להם יש משמעות רבה בתביעה זו.

הליכים משפטיים נוספים/ קודמים להליך דנא בין חלק מהצדדים

7. התובעת פתחה כאמור תיק ההוצאה לפועל כפי שנזכר בסעיף 3 לעיל. במסגרת תיק ההוצאה לפועל בקשה התובעת עיקול לפני ביצוע אזהרה וצו העיקול ניתן כמבוקש. ההודעה בדבר העיקול הודבקה על דלת המועדון (הודעה מיום 28/9/05), כיוון שזה האחרון היה סגור בעת ביקור המעקלים. לאחר שניתן דו"ח העיקול, קיבלה התובעת מכתב מיום 23/10/05 בו הודיעה שונצינו לתובעת כי רכשה את המועדון מהתובעת ולפיכך אין מקום להמשיך בהליכי העיקול (מכתב שונצינו צורף לתצהיר מזוז וסומן י'1).

8. לאחר קבלת המכתב ולאחר שנדחו ההתנגדויות מטעם הנתבעים, הגישה התובעת בקשה למינוי כונס נכסים במעמד צד אחד בניסיון לקבל צו אשר יאפשר לה לתפוס את הציוד (נספח ט' לכתב התביעה). ביום 31/7/06, לאחר הגשת הבקשה ובטרם התקבלה החלטה בה, הגיש גורן בקשה בשם שונצינו ולפיה האחרונה הינה הבעלים והמחזיק של המועדון ולא ניתן לנקוט הליכים כנגד הציוד בו. לפיכך לא ניתן הצו המבוקש (נספח י2 לכתב התביעה) וביום 24/8/06 ניתנה החלטה כדלקמן: "לאור תגובת ב"כ הזוכה, על צד ג' (שונצינו) לפנות לקבלת פס"ד הצהרתי לביהמ"ש המוסמך ולצורך כך אני משהה את הליכי הוצאת/מכירת מעוקלים אצל צד ג' למשך 30 יום נוספים מקבלת החלטתי זו... אם לא תומצא לתיק החלטה המורה על עיכוב הליכים מבית המשפט המוסמך אורה על המשך הליכים" (להלן: "ההחלטה בדבר עיכוב הליכי הוצאת/מכירת המעוקלים", נספח י"א לתצהיר מזוז).

9. במקביל, פתחה התובעת כנגד טיפ טופ תיק הוצל"פ מס' 01-68212-05-3 אלא שכאמור בתחילת 2005 נמכרה טיפ טופ ולפיכך שעה שניסתה התובעת לבצע הליך עיקול והוצאה מטיפ טופ נכשלה הפעולה מאחר ובמקום נמצא צד ג' אשר טען כי קנה את העסק ואף הציג תעודת עוסק מורשה (נספח ח' לכתב התביעה). לטענת התובעת, מאז נעלמה טיפ טופ ולא ידוע על כל פעילות עסקית שלה. לפיכך, לא ניתן היה להמשיך בהליכים כנגדה.

10. במהלך השנים 2005 – 2006 התנהלו הליכים משפטיים בין בעלי הנכס בו נמצא המועדון לשיבה, בני וטיפ טופ אשר כללו בין היתר תביעת פינוי. ביום 17.7.2006 ניתן פס"ד בפשרה בביהמ"ש שלום בת"א (כב' הש' רחל ערקובי) לפיו על שיבה וטיפ טופ לפנות את המועדון (נספח י"ג לכתב התביעה, להלן :"פס"ד הפינוי"). ביום 21.8.2006 ניתן פס"ד בביהמ"ש המחוזי בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים (כב' הש' שרה גדות) ולפיו בוטל רישיון העסק של המועדון (להלן: "ההליך במחוזי", נספח י"ד לכתב התביעה). המועדון פונה במהלך חודש 8/06. לטענת הנתבעים, הליכים אלו הובילו לכך שלא התקיימו אירועים במקום, לא היו הכנסות ושיבה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי ספקים ו/או נושים שונים ובכלל זה ההתחייבות לתובעת. לגישתם, כישלון עסקי זה הביא לקריסת שיבה וטיפ טופ.

11. ביום 29.5.2006 הגישה שונצינו המרצת פתיחה בתיק ה"פ 200462/06 כנגד שיבה, בני וחברת הכרם בע"מ (ספקית המשקאות למועדון) במסגרתה התבקש ביהמ"ש להצהיר כי כלל המיטלטלין המצויים במועדון הינם בבעלותה (נספח 3 לתע"ר גורן ושונצינו). לטענת שונצינו וגורן התובעת לא נתבעה כמשיבה מאחר ולא היו בידיהם פרטים כי נוקטת היא בהליכים. עוד טוענים הם כי לבסוף נמחקה התביעה מאחר והושג הסדר. לגבי ההחלטה בדבר עיכוב הליכי הוצאת/מכירת המעוקלים (ההחלטה שנזכרה בסעיף 8 לעיל) ציינו גורן ושוניצנו בסעיף 13 לנ/5 שהחלטה זו הפכה "לא רלוונטית" לנוכח פס"ד הפינוי. גורן טוען בסעיף 17 לתצהירו שלאחר פינוי המועדון בקשו הוא ושונצינו להמשיך את הפעילות במקום אחר ולצורך כך הועבר הציוד לאותו מקום אחר.

12. במהלך ההליכים בתובענה דנן, ביום 21.10.2010, ניתן פס"ד בת"א 39251/05 גבריאל גואניס נ' שיבה הפקות בע"מ ואח' ע"י כב' הש' נועה גרוסמן (נספח 4 לתע"ר גורן ושונצינו). במסגרת תובענה זו תבע גואניס, התובע ד'שם, אשר ביצע עבודות נגרות במועדון, את יתרת שכר עבודתו. התביעה הופנתה בין היתר כלפי הנתבעים שיבה, לימור, בני, שונצינו וגורן. התביעה כנגד לימור התקבלה בעוד התביעה כנגד גורן ושונצינו נדחתה. שם, קבע ביהמ"ש בין היתר כי שונצינו וגורן רכשו את המועדון בעסקת מכר אמיתית ולא פיקטיבית וכי אין מדובר בקנוניה עם בני אלא ניצול הזדמנות עסקית. לגבי לימור נקבע, בתמצית, כי למרות שניסתה להציג את עצמה כמשקיעה ללא מעורבות של ממש, לא מדובר בהשקעה חד פעמית וכי שלחה ידה במיזמים עסקיים אחרים עם אחיה ולמעשה ידעה או למצער היה עליה לדעת על פעולות המועדון ולפיכך אחריותה שרירה וקיימת (להלן: "פס"ד גואניס"). בהקשר זה ציינתי בהחלטתי מיום 4.10.2011: "פסק הדין שניתן ע"י כב' הש' גרוסמן מדבר בעד עצמו. הוא לא ניתן בין אותם צדדים אולם באותם עניינים, על כל המשתמע מכך וכל צד יהיה רשאי לטעון בסיכומים לעניין השפעתו של פסק דין זה, אם בכלל, על התיק שבפניי." על פסה"ד הוגש ערעור. ביום 21.7.2011 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק-דין ולפיה, בין היתר, הערעור יתקבל באופן שקביעת ביהמ"ש בכל הקשור לנימוקים ואחריות לימור תבוטלנה אולם החיוב הכספי יוותר על כנו.

טענות התובעת

13. התובעת טוענת לעוקץ ותרמית. לגישתה כפי שמפורטת בסיכומיה, בני הינו נוכל שהתמחה בפתיחת עסקים ללא מימון וסגירתם בעודו מותיר אחריו שובל של נושים וחובות של מיליוני שקלים. בין היתר לא התנזר הוא מפעולות זיוף. לטענתה, בני לא עבד לבד אלא בעזרת מספר אנשי קש אשר הופיעו בחזית עסקים או חברות שניהל כבעלי העסקים ו/או בעלי המניות והדירקטורים בחברות הללו ועל כן מהווים הם מעוולים במשותף בעלי אחריות זהה לאחריות בני ובכלל זה לימור, גורן ופז. לגישת התובעת אין היא היחידה שנעקצה ורומתה ע"י הנתבעים וישנם ספקים נוספים שנפגעו באופן דומה. בהקשר זה העיד מזוז: "זו תרמית גדולה מאוד בעיני. בנו מועדון שלם ללא תשלום של שקל אחד לאף אחד. אם צריך להגיע לביהמ"ש כדי להוכיח את זה אני יכול לספר לכם שאף אחד מהספקים לא ראה שקל. אנשים התייאשו ולא באים לפה. יש פה נוכלות גדולה." (עמ' 13 ש' 12 – 14) ובהמשך: "בני לא בודד במשחק הזה. הוא היה מפקד בצבא הזה והיו לו הרבה חיילים שעזרו לו להעלים פה ושם ולהתחמק פה ושם." (עמ' 13 ש' 17 – 19).

14. לגרסת התובעת וכפי שצוין בתמצית לעיל, לימור חבה לה את סכום התביעה מכח דיני הרמת מסך ודיני הנזיקין. על לימור, כבעלת מניות ודירקטורית היה לדאוג לכך ששיבה תנהל את עסקיה ביושר ובתום לב אולם במקום זאת ניהלה היא את עסקי שיבה, או אפשרה לבני לנהל את עסקי שיבה כך שהאחרונה הונתה את התובעת באמצעות קבלת הציוד ללא מסירת מלוא התמורה כאשר היה ברור מלכתחילה שאין סיכוי לקבל את מלוא התמורה. לחילופין, לימור אפשרה לשיבה לסכל את הליכי הגבייה ולהבריח את הציוד. בנוסף ולחילופין אחראית היא כלפי התובעת מכח סעיפים 11 ו/או 12 לפקודת הנזיקין כמי שהייתה מעוולת משותפת ו/או שותפה ו/או מסייעת ו/או מאשררת לכל פעולות יתר הנתבעים לרבות פעולות המרמה והתרמית. לחילופי חילופין אחראית בגין עוולת הרשלנות. בסיכומיה מוסיפה וטוענת התובעת, כי במועד הקמת שיבה ידעה לימור על הסתבכויותיו העסקיות הרבות של אחיה ועל כך שאין לו כסף אך הסכימה לשמש מנהלת ובעלת מניות יחידה. זאת, למרות שידעה כי מדובר בפרויקט גדול הכרוך בעבודות בניה רבות והשקעת מיליונים הממומן ב"מימון דק" כך שאין סיכוי שהספקים הרבים יקבלו את כספם.

15. לטענת התובעת, גורן שיתף פעולה עם בני בניסיון למנוע את תפיסת הציוד ולסכל את פעולות הגבייה ולשם כך הקים את שונצינו. עוד מוסיפה היא כי שונצינו וכן גורן חבים את סכום התביעה לתובעת מאחר ושיתפו פעולה יחד עם שאר הנתבעים בעוקץ ובהוצאת הציוד מבלי ששולמה מלוא התמורה. כמו כן, פעלו הם במזיד ו/או לחילופין ברשלנות בהגישם ללשכת ההוצל"פ הליך נפל אשר מטרתו היתה לעכב את הוצאת הציוד ע"י התובעת עד להשלמת פינוי הציוד ע"י יתר הנתבעים והעלמתו. לחילופין, אחראים כלפי התובעת בסכום התביעה מכח הוראות סעיפים 11 ו/או 12 לפקודת הנזיקין כמעוולים יחד ו/או כמשתפי פעולה ו/או מסייעים ו/או מאשררים לנתבעים 1 – 5 או מי מהם. עוד טענה התובעת כי גורן הקים את שונצינו במטרה להתקשר באותו הסכם רכישה פיקטיבי ובסיכומיה פירטה את חוסר ההיגיון הכלכלי שבהסכם; את הסתירות שבעדות גורן; את הסתירות להליכים האחרים שהתנהלו (בהם לקח בני חלק פעיל, בניגוד לעדותו של גורן שבני "התאדה", ראו עדותו בעמ' 29 שו' 31).

16. באשר לפסה"ד גואניס טוענת התובעת בסיכומיה כי ההליכים בתובענה לא הוזכרו בגילוי המסמכים בהליך דנן ורק לאחר שהסתיים ההליך בהצלחה מבחינת גורן, "שלף" הוא את פסה"ד בתצהירו. לפיכך, עולה הדבר לכדי התנהגות דיונית שלא בתום לב וגורן אינו זכאי להסתמך עליו. בנוסף טוענת כי פסה"ד אינו מעשה בי-דין מאחר והתובעת לא היתה צד להליך ולא היה לה יומה בביהמ"ש, בנבדל מלימור, שהיתה חלק מההליך ולכן יש להחיל את קביעות פסק הדין לגביה. בכל הנוגע לגורן טוענת התובעת שאין להחיל את תוצאות פסק הדין שכן גורן לא הציג את מלוא התיק והעובדות ובין התובענות קיים שוני בעניין העילות, הפלוגתאות והעובדות.